איך לגרום לקלוד לכתוב משהו שבאמת נשמע כמוכם

ביקשתם מקלוד כותרת לסדנה או פתיח לפוסט. קיבלתם משהו כמו ״העתיד כבר כאן״. ביקשתם עוד חמש אפשרויות, והן נשמעות כמעט אותו דבר. ואז שאלתם ״איזו הכי טובה?״ והוא ענה בביטחון, למרות שהוא לא מכיר את הקהל שלכם, את התוצאות של התוכן הקודם שלכם או את מה שאתם פשוט לא מסוגלים לקרוא יותר.

אז מה עושים? במדריך הזה נעבור על השיטה צעד אחר צעד, עם בקשות שאפשר להעתיק ולשנות.

קודם כול תראו מה חסר לבקשה שלכם

ניקח דוגמה אחת לאורך המדריך: אתם פותחים סדנה לבעלי עסקים קטנים שרוצים להשתמש בבינה מלאכותית כדי לחסוך זמן בעבודה. אם תכתבו רק ״תן לי כותרת לסדנה על בינה מלאכותית״, קלוד צריך לנחש כמעט הכול. הוא לא יודע למי הסדנה מיועדת, מה המשתתפים יעשו בה ומה אתם לא רוצים להבטיח.

לפני שמבקשים כותרות, כתבו לעצמכם בשלוש שורות: למי זה מיועד, איזו בעיה בדיוק פותרים, ומה המשתתפים יקבלו בסוף. אם אין לכם תשובה לאחת השאלות, אפשר לבקש מהצ׳אט לראיין אתכם לפני שהוא כותב.

דוגמה שאפשר להעתיק

אני מכינה סדנה לבעלי עסקים קטנים על שימוש בבינה מלאכותית בעבודה היומיומית.
לפני שאתה מציע כותרת או כותב טקסט, שאל אותי עד חמש שאלות קצרות שיעזרו לך להבין למי בדיוק הסדנה מיועדת, מה עושים בה בפועל ומה המשתתפים יוצאים איתו. שאל שאלה אחת בכל פעם. בסוף סכם את מה שהבנת ורק אז נמשיך לכתיבה.

כשיש לכם כיוון, תנו אותו לפני שאתם מבקשים דעה

נניח שאתם חושבים שהמסר הכי חזק לסדנה הוא ״להחזיר לעצמכם שעה ביום״. אל תשאלו את קלוד ״זה טוב?״. תנו לו את הכיוון שלכם, הוסיפו חומר אמיתי ובקשו גם טענות נגד.

דוגמה שאפשר להעתיק

הכיוון שלי לסדנה הוא ״להחזיר לעצמכם שעה ביום בעזרת בינה מלאכותית״.
הנה שאלות ותגובות של הקהל שלי: [הדביקו כאן].
נסה להראות לי איפה הכיוון הזה חלש. תן שלושה נימוקים נגדו, וליד כל נימוק צטט את המשפט בחומר שעליו הסתמכת. אם אין בחומר מספיק מידע כדי להכריע, תגיד בדיוק מה חסר. אל תחמיא לרעיון ואל תמציא נתונים.

ככה מקבלים ביקורת שאפשר לעבוד איתה. אם הוא אומר שהקהל בכלל שואל ״מאיפה מתחילים?״, אולי הכותרת צריכה לדבר על התחלה פשוטה ולא על חיסכון בזמן. ההחלטה עדיין שלכם; המטרה היא לראות משהו שפספסתם.

צריכים רעיונות? בקשו כיוונים שונים - לא מאותה נקודת המבט

אם עדיין אין לכם כיוון, אפשר לבקש מקלוד לייצר כמה אפשרויות. ״תן לי עשר כותרות״ בדרך כלל נותן רשימה של ניסוחים דומים. תבקשו ממנו לעבוד מזוויות שונות ותגדירו מראש מה ייחשב לחזרתיות שנרצה להימנע ממנה.

דוגמה שאפשר להעתיק

תציע שש כותרות לסדנה הזאת. הקהל הוא בעלי עסקים קטנים שלא עובדים עדיין עם בינה מלאכותית. בסדנה הם ילמדו לבחור משימה אחת שחוזרת על עצמה ולבנות לה תהליך עבודה פשוט.
כל כותרת צריכה להגיע מזווית אחרת: בעיה יומיומית, תוצאה מוחשית, טעות נפוצה, שאלה מסקרנת, דוגמה מעשית והבטחה צנועה. אחרי כל כותרת כתוב במשפט אחד מה הזווית שלה. אם שתי כותרות אומרות כמעט אותו דבר, החלף אחת מהן.

עכשיו כבר אפשר לבחור. לא בהכרח את האפשרות הכי מוזרה, ולא את זאת שקלוד מדרג ראשונה. חפשו כותרת שמישהו מהקהל שלכם יבין מיד, ושיש מאחוריה משהו אמיתי בסדנה.

עוצרים לפני הטקסט המלא ומסמנים מה לא נכנס

יש מילים ומשפטים שאתם מזהים עוד לפני שסיימתם לקרוא: ״בעולם של היום״, ״העתיד כבר כאן״, ״בואו לגלות את הכוח של...״. אם זה לא הסגנון שלכם, אל תחכו לטיוטה שלמה כדי להגיד את זה. בקשו קודם פתיחים קצרים, סמנו מה עובד ומה מעצבן אתכם, ורק אז תנו לו לכתוב.

דוגמה שאפשר להעתיק

אני רוצה לכתוב פוסט שמזמין לסדנה. לפני הפוסט, תן עשר פתיחות קצרות ושונות באמת. אל תכתוב עדיין את הפוסט המלא.
אל תשתמש בביטויים ״העתיד כבר כאן״, ״בעולם של היום״ או ״לגלות את הכוח״. בלי מחמאות אוטומטיות, בלי הבטחות גדולות ובלי פתיחה שנשמעת כמו פרסומת. תעדיף סיטואציה שהקהל מכיר מהעבודה שלו.

אחרי שתקבלו את הרשימה, כתבו לו בדיוק: ״פתיחות שתיים ושבע מתאימות לי כי הן מתחילות בבעיה אמיתית. פתיחות שלוש וחמש נשמעות שיווקיות מדי. תכתוב עכשיו פוסט קצר על בסיס שתיים, עם הפרטים האלה: [הדביקו]״. זה כבר הרבה יותר מדויק מ״תעשה יותר טוב״.

אם הטיוטה בינונית, אל תבקשו ״לשפר״

״תעשה את זה יותר טוב״ היא בקשה שיכולה למשוך את הטקסט לכל כיוון: יותר ארוך, יותר חגיגי, יותר משכנע. תעצרו רגע ותזהו מה בדיוק לא עובד. חסרה דוגמה? יש הבטחה שאי אפשר להוכיח? הקהל לא יזהה את עצמו בפתיחה?

דוגמה שאפשר להעתיק

הנה הטיוטה: [הדביקו]. אל תשכתב אותה עדיין.
תן לי ארבע הערות ממוקדות: איפה הטקסט כללי מדי, איזה מידע חסר כדי לדייק אותו, איזה משפט נשמע כמו הבטחה שלא גיביתי, ואיזו שאלה כדאי לי לשאול אדם מהקהל לפני פרסום. לכל הערה תציע שינוי אחד בלבד. אחרי שאבחר מה נכון לי, נשכתב.

שמרו לו כמה כללים קבועים

אם אתם משתמשים בקלוד או בצ׳אטג׳יפיטי באופן קבוע, אל תסבירו מחדש בכל שיחה מה אתם שונאים בטקסטים. פתחו מסמך קצר עם שלוש רשימות: מה אני אוהבת, מה אני לא רוצה לראות, ודוגמאות לטקסטים שלי. לא צריך ספר חוקים של עשרים עמודים. גם חצי עמוד ברור יעשה עבודה טובה יותר ממשפט כמו ״תכתוב בסגנון שלי״.

לדוגמה: ״אני פותחת בסיטואציה קונקרטית. אני מסבירה בגובה העיניים ונותנת פעולה שאפשר לנסות. אל תפתח ב׳בעולם של היום׳, אל תפרגן לי על השאלה ואל תכתוב משפטים שנשמעים כמו מודעה״. הוסיפו שני קטעים שלכם שאתם אוהבים וקטע אחד שאתם ממש לא אוהבים, עם הסבר קצר למה.

אחרי כמה טיוטות, עדכנו את המסמך. אם משהו שעבד פעם כבר נשמע לכם שחוק, מחקו אותו. הסגנון שלכם משתנה, וההנחיות צריכות להשתנות איתו.

רוצים להתחיל עכשיו? זה הרצף הקצר

1. כתבו למי התוכן מיועד, איזו בעיה הוא פותר ומה התוצאה האמיתית.
2. אם חסר מידע, בקשו מקלוד לשאול אתכם שאלות לפני הכתיבה.
3. בקשו כמה זוויות שונות ובחרו אתם את הכיוון.
4. תנו רשימה קצרה של ביטויים, הבטחות וסגנונות שאתם לא רוצים.
5. בקשו ביקורת ממוקדת על הטיוטה, ואז בדקו את התוצר עם אדם אחר או בעצמכם.

למי שרוצה להבין למה זה קורה

מודלים כאלה יכולים להישמע מסכימים מדי כשמבקשים מהם חוות דעת. זה נבדק גם במחקר של אנתרופיק וגם בתחקיר של אופן איי איי על עדכון שגרם לתשובות מחמיאות מדי. הנה כמה מחקרים שמדברים על הנושאים הללו, למי שמכם רוצה להרחיב:

• מחקר אנתרופיק על נטייה להסכמה
• תחקיר אופן איי איי על תשובות מחמיאות מדי
• מחקר על הרחבת מגוון התשובות